גמרא
פירוש
אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, אֵין צָרִיךְ. אֲמַר אַבַּיֵי: אַף תַּלְמִיד חָכָם, מִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר חַד פְּסוּקָא דְּרַחֲמֵי, כְּגוֹן: ״בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה׳ אֵל אֱמֶת״ (תהלים ל״א:ו׳).כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״גמרא״.
אף ת״ח מבעי ליה למימר כו׳. דתורתו ודאי מגינה כמו פרשת ק״ש דלהגן שרי כדאמרי׳ (פ״ק) [פ״ב טו:] דשבועות מ״מ בעי נמי למימר חד פסוקא דרחמי במקום תפלת ערבית היינו פסוק בידך אפקיד רוחי וגו׳ וע״פ המדרש ב״ו מפקיד חפץ ביד חבירו ומחזירו בלוי ומקולקל אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב״ה עיפה ומחזירה לו רגועה כו׳ כמ״ש הטור א״ח סי׳ מ״ו והיינו פדית אותי ה׳ אל אמת ולא כב״ו ששולח יד בפקדון שבידו ומקלקלו ודו״ק:
לעולם ירגיז אדם יצ״ט כו׳. דלפי משמעו רוגז מלשון כעס הוא היפך הדבר כי הרוגז וכעס ממדות הרעות הוא ומביא לידי חטא כמ״ש בכ״מ וע״כ אמר כי במקום הזה מדת הרוגז טוב דהיינו להרגיז יצ״ט על יצה״ר להלחם בו וינצחו שלא יחטא ואם לא יוכל לו יעסוק בתורה כמו שאמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ״ד שיסכים עם היצ״ט לומר שם אמן ומייתי ליה הכא מאמרו בלבבכם כדאמרי׳ בכל לבבך בשני ביתי״ן ע״ש ב׳ יצריך:
ואם לאו יקרא ק״ש כו׳. דבלילה על משכבו יבא לאדם הרהורי עבירה ביותר ובק״ש מבטל אותן הרהורי עבירה להגין עליו מחטא וממזיקין כדאמרינן בשמעתין (ובפ״ק) [ובפ״ב] דשבועות:
ואם לאו יזכור לו יום המיתה וכו׳. דהיינו שיזכיר לו שכל עצת יצה״ר לרעה לו להמיתו כמ״ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ומייתי מדכתיב ודומו סלה עש״ה לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה וק״ל: תורה זו מקרא כו׳. דהיינו גוף התורה והיא נקראת מקרא בכ״מ בל׳ התורה ובזו המסכת שהיא תחלת ש״ס בא לפרש דע״כ נקראת התורה מקרא בלישנא דתלמודא בכ״מ ע״ש שמצוה לקרות בה עכ״ל והיינו דבעי לקרותה בכתב בנקודותיה ובפיסוק טעמיה משא״כ במשנה ובתלמוד ואמר והמצוה זו המשנה דלא דברו בה רק בגוף המצוה ואח״כ בא התלמוד לפרשה מהיכא נפקא המצוה מגוף התורה וכפרש״י: ואמר
אשר כתבתי זו נביאים וכתובים. דגם אלו נתנו ליכתב אבל אין בהן מצות קריאה כמו בתורה וק״ל: מאי משמע כו׳. משום דבתר הכי כתיב לעשות נקמה וגו׳ דמשמע דעלה קאי וחרב פיפיות בידם ממש וקאמר דמשמע טפי דארישא דענינא קאי דכתיב ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות וגו׳ וענינו בזה חרב פיפיות היינו שמכה מב׳ צדדין מימין ומשמאל וכן הוא בק״ש שמבטל המזיקין מב׳ צדדיו כמ״ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וגו׳ כמפורש לקמן אלף משמאליה ורבבתא מימיניה: ואין עוף אלא תורה כו׳. דכל הענין נדרש לגבי תורה כי תשב ללחום וגו׳ ושמת סכין בלועך וגו׳ כמפורש פ״ק דחולין ואמר אל תיגע להעשיר וגו׳ כפרש״י שם ואמר מבינתך חדל כמ״ש ואל בינתך אל תשען מלחזור על גירסתך כי התעיף עיניך בו וגו׳ כפרש״י דהיינו שימהר הדבר להשתכח ממך מיהו קשה בדרש הזה לומר משום דכתיב התעיף לגבי תורה קאמר דאין עוף אלא תורה דהא התעיף לא קאי על התורה אלא אעיניך דקרא ונראה דאסיפא דהאי קרא סמיך דכתיב כנשר יעוף בשמים דקאי על התורה וקאמר קרא דבני רשף שהם מזיקין העוף שהיא התורה שנמשלה לעוף שמעופף בשמים מגביהם ומסלקם מן האדם וק״ל: הא אפילו תינוקות כו׳. ר״ל הא דאם נגזרו לבא על האדם בשביל עון מה דהתורה מגינה עליהם מלבא כמ״ש בדילין ממנו אחר שנגזרו לבא ומייתי לה מקרא דאורייתא דכתיב והיה אם שמוע וגו׳ שדרשו מיניה פ׳ חלק אם תשמע לא אשים ואם אשים אעפ״כ כי אני ה׳ רופאך אלא שזה דבר שנתחדש על התורה ברוח הקודש ולא הוזכר בתורה דהיינו שביטול תורה מביא יסורין קשין דכתיב החשיתי מטוב וכאבי נעכר וק״ל: מדת בשר ודם אדם מוכר כו׳. התחיל במכירה וסיים בנתינה ע״פ מ״ש במס׳ ב״ב (ס״ה.) מוכר בעין רעה מוכר ונותן בעין יפה נותן וז״ש כי לקח טוב גו׳ לקיחה טובה שהוא בבשר ודם בעין רעה היא שהמוכר עצב בה ולוקח לחוד שמח אבל במדת הקב״ה אינו כן רק נתתי שנותן בעין יפה ודרך שמחה גם לנותן וז״ש תורתי אל תעזובו דבמוכר ודאי רצונו שיעזוב ממנה הלוקח כדי ששוב בקל מחזירה אליו אבל מדתו של הקב״ה שברצונו הטוב נתן להם שאל יעזבו ממנה וק״ל: יפשפש במעשיו. שכל הענין לעיל מיניה מדבר ביסורין מתחלת הפרשה אני הגבר ראה עני בשבט וגו׳ ואמר פשפש ולא מצא כו׳ דודאי אין אדם צדיק בארץ וגו׳ אלא הכי קאמר שלא מצא עבירה גדולה בידו שראוין יסורין הללו לבא וכפירש״י ואמר יתלה בביטול תורה שנאמר אשרי הגבר וגו׳ מקרא זה שמעינן תרווייהו דיסורין באין על ידי תורה בביטול תורה וגם שע״י התורה בדילין ממנו כדאמר לעיל וז״ש אשרי הגבר אשר תיסרנו שיפשפש בהם שע״י ביטול תורה באו ואז ומתורתך תלמדנו כי ישוב לעסוק בה כדי שיהיו בדילין ממנו: ואמר לא מצא בידוע שיסורין של אהבה כו׳. שנאמר כי את אשר יאהב וגו׳ דלעיל מיניה כתיב מוסר ה׳ בני אל תמאס וגו׳ כשלא מצאת לתלות לא במעשיך ולא בתורתך אל תמאס ותהרהר ח״ו אחריו כעובדא דאיוב אבל תחשוב כי הן יסורין של אהבה שנאמר כי את אשר וגו׳ וק״ל: שנאמר וה׳ חפץ וגו׳. דאין מלת חפץ קאי על החולי שחפץ להביא עליו החולי דמפי עליון לא תצא הרעות כמ״ש כי לא אחפוץ במות המת וגו׳ אלא דמלת חפץ קאי על האדם שה׳ חפץ בו הוא מדכאו ביסורין של אהבה כדי להרבות שכרו בעולם הבא כפירש״י לעיל אבל מתוך המקראות נראה לפרש הכי כדי לזכות הרבים שחטאו שיתכפרו ביסורי הצדיק כמו שכתב שם כל הענין מחולל מפשעינו וגו׳ ובחבורתו נרפא לנו וגו׳ ע״ש: ואמר יכול כו׳ מה אשם לדעת כו׳. כמו אשם נזיר אשם מצורע מה שאין כן חטאת שלא באה בשום מקום רק על השוגג בלא דעת: ואמר ולא עוד אלא שתלמודו כו׳. שנאמר וחפץ ה׳ וגו׳. שהיא חפץ ה׳ כמ״ש וכל חפציך לא ישוו בה וק״ל: שנאמר אשר לא הסיר וגו׳. דלפי פשוטו שנתקבלה תפלתי ולא הסירה ודחה אותה הקב״ה לא יתכן כינוי מאתי דמשמע דקאי נמי על תפלתי אלא מאתו בוי״ו וע״כ דרשו מאתי ממש שלא הסיר מאתי תפלתי ע״י חולי ויסורין שלא הייתי יכול להתפלל: אלו ואלו יסורין של אהבה כו׳. דבזה הפ׳ מפורש דבתרוייהו קמשתעי קרא דכתיב לעיל מיניה בטח על ה׳ בכל לבך וגו׳ דהיינו תפלה כמ״ש איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה ואל בינתך וגו׳ רפאות תהי לשרך וגו׳ הוא לימוד התורה ואח״כ אמר מוסר ה׳ וגו׳ כי את אשר יאהב וגו׳ כמפורש לעיל: ואמר אלא מה ת״ל ומתורתך תלמדנו. דמשמע שתלה הדבר בעון ביטול תורה דוקא וקאמר א״ת תלמדנו ולא איירי קרא כלל ביסורין של אהבה אלא ביסורין שממרקין עונותיו של אדם ותקרי תלמדינו דבר זה מק״ו משן ועין כו׳ ענינו דעבד כנעני מצד עונות אבותיו נשתעבד כמ״ש ויהי כנען עבד למו וע״י יסורין בשן ועין יוצא בהם לחירות למרק בו עון אבותיו ק״ו ביסורין של כל גופו שממרקין עונותיו של אדם ומסיק ומדמה לה לברית מלח שממתקת את הבשר דהיינו שנכנס בבשר ומוציא הדם ממנו וממתקת את הבשר כך היסורין נכנסין בבשר דאדם ומוציא ממנו רתיחת הדם המביאו לידי חטא עונותיו מתמרקין ממנו וק״ל: ג׳ מתנות טובות כו׳. בתורה כתיב כי לקח טוב נתתי לכם בא״י כתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך בעוה״ב כתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו׳ והוא מבואר תורה ניתנה ע״י יסורין כי תענוגי עוה״ז הם ביטול התורה כמ״ש כך היא דרכה של תורה פת כו׳ א״י נתנה ע״י יסורין הוא הוראה שלא נתנה הארץ לאכול פירותיה ולהתענג מרוב טובה כי יבא בזה לידי מרד בה׳ ח״ו כדמפורש בפרק זה בסוף הענין פן תאכל וגו׳ ורם לבבך ושכחת וגו׳. עוה״ב ניתן ע״י יסורין בעוה״ז לצדיק למרק עונותיו כדי שיקבל שכרו משלם לעוה״ב והיינו דרך חיים לעוה״ב ע״י תוכחת מוסר שבעוה״ז וע״ז כוונו לומר בבהמ״ז ברית ותורה וארץ וחיים ומלכות בית דוד כו׳ כמ״ש בפרק שלשה שאכלו שהוא הוראה שלא ירבה אדם בתענוגי מאכל אך שיאכל כדי שביעה ויזכור ברית דהוא רמז ליסורין כדלעיל נאמר ברית ביסורין כו׳ ותורה וכן ארץ וכן חיים שבעוה״ב כל אלו ג׳ מתנות טובות לא נתנו אלא בברית ויסורין ועד״ז יש לפרש בפ׳ עקב זכר ג״פ עינוי ויסורין האחד כל המצוה וגו׳ והוא לימוד התורה ששקולה כנגד כל המצות וכתיב אח״כ למען ענותך לנסותך וגו׳ הב׳ א״י דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו וגו׳ וכתיב בתריה כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ וגו׳ הג׳ העוה״ב דכתיב בסוף הענין למען ענותך וגו׳ להיטבך באחריתך:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואם לאו יקרא ק״ש כו׳. דבלילה על משכבו יבא לאדם הרהורי עבירה ביותר ובק״ש מבטל אותן הרהורי עבירה להגין עליו מחטא וממזיקין כדאמרינן בשמעתין (ובפ״ק) [ובפ״ב] דשבועות:
ואם לאו יזכור לו יום המיתה וכו׳. דהיינו שיזכיר לו שכל עצת יצה״ר לרעה לו להמיתו כמ״ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ומייתי מדכתיב ודומו סלה עש״ה לא המתים יהללויה ולא כל יורדי דומה וק״ל: תורה זו מקרא כו׳. דהיינו גוף התורה והיא נקראת מקרא בכ״מ בל׳ התורה ובזו המסכת שהיא תחלת ש״ס בא לפרש דע״כ נקראת התורה מקרא בלישנא דתלמודא בכ״מ ע״ש שמצוה לקרות בה עכ״ל והיינו דבעי לקרותה בכתב בנקודותיה ובפיסוק טעמיה משא״כ במשנה ובתלמוד ואמר והמצוה זו המשנה דלא דברו בה רק בגוף המצוה ואח״כ בא התלמוד לפרשה מהיכא נפקא המצוה מגוף התורה וכפרש״י: ואמר
אשר כתבתי זו נביאים וכתובים. דגם אלו נתנו ליכתב אבל אין בהן מצות קריאה כמו בתורה וק״ל: מאי משמע כו׳. משום דבתר הכי כתיב לעשות נקמה וגו׳ דמשמע דעלה קאי וחרב פיפיות בידם ממש וקאמר דמשמע טפי דארישא דענינא קאי דכתיב ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות וגו׳ וענינו בזה חרב פיפיות היינו שמכה מב׳ צדדין מימין ומשמאל וכן הוא בק״ש שמבטל המזיקין מב׳ צדדיו כמ״ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וגו׳ כמפורש לקמן אלף משמאליה ורבבתא מימיניה: ואין עוף אלא תורה כו׳. דכל הענין נדרש לגבי תורה כי תשב ללחום וגו׳ ושמת סכין בלועך וגו׳ כמפורש פ״ק דחולין ואמר אל תיגע להעשיר וגו׳ כפרש״י שם ואמר מבינתך חדל כמ״ש ואל בינתך אל תשען מלחזור על גירסתך כי התעיף עיניך בו וגו׳ כפרש״י דהיינו שימהר הדבר להשתכח ממך מיהו קשה בדרש הזה לומר משום דכתיב התעיף לגבי תורה קאמר דאין עוף אלא תורה דהא התעיף לא קאי על התורה אלא אעיניך דקרא ונראה דאסיפא דהאי קרא סמיך דכתיב כנשר יעוף בשמים דקאי על התורה וקאמר קרא דבני רשף שהם מזיקין העוף שהיא התורה שנמשלה לעוף שמעופף בשמים מגביהם ומסלקם מן האדם וק״ל: הא אפילו תינוקות כו׳. ר״ל הא דאם נגזרו לבא על האדם בשביל עון מה דהתורה מגינה עליהם מלבא כמ״ש בדילין ממנו אחר שנגזרו לבא ומייתי לה מקרא דאורייתא דכתיב והיה אם שמוע וגו׳ שדרשו מיניה פ׳ חלק אם תשמע לא אשים ואם אשים אעפ״כ כי אני ה׳ רופאך אלא שזה דבר שנתחדש על התורה ברוח הקודש ולא הוזכר בתורה דהיינו שביטול תורה מביא יסורין קשין דכתיב החשיתי מטוב וכאבי נעכר וק״ל: מדת בשר ודם אדם מוכר כו׳. התחיל במכירה וסיים בנתינה ע״פ מ״ש במס׳ ב״ב (ס״ה.) מוכר בעין רעה מוכר ונותן בעין יפה נותן וז״ש כי לקח טוב גו׳ לקיחה טובה שהוא בבשר ודם בעין רעה היא שהמוכר עצב בה ולוקח לחוד שמח אבל במדת הקב״ה אינו כן רק נתתי שנותן בעין יפה ודרך שמחה גם לנותן וז״ש תורתי אל תעזובו דבמוכר ודאי רצונו שיעזוב ממנה הלוקח כדי ששוב בקל מחזירה אליו אבל מדתו של הקב״ה שברצונו הטוב נתן להם שאל יעזבו ממנה וק״ל: יפשפש במעשיו. שכל הענין לעיל מיניה מדבר ביסורין מתחלת הפרשה אני הגבר ראה עני בשבט וגו׳ ואמר פשפש ולא מצא כו׳ דודאי אין אדם צדיק בארץ וגו׳ אלא הכי קאמר שלא מצא עבירה גדולה בידו שראוין יסורין הללו לבא וכפירש״י ואמר יתלה בביטול תורה שנאמר אשרי הגבר וגו׳ מקרא זה שמעינן תרווייהו דיסורין באין על ידי תורה בביטול תורה וגם שע״י התורה בדילין ממנו כדאמר לעיל וז״ש אשרי הגבר אשר תיסרנו שיפשפש בהם שע״י ביטול תורה באו ואז ומתורתך תלמדנו כי ישוב לעסוק בה כדי שיהיו בדילין ממנו: ואמר לא מצא בידוע שיסורין של אהבה כו׳. שנאמר כי את אשר יאהב וגו׳ דלעיל מיניה כתיב מוסר ה׳ בני אל תמאס וגו׳ כשלא מצאת לתלות לא במעשיך ולא בתורתך אל תמאס ותהרהר ח״ו אחריו כעובדא דאיוב אבל תחשוב כי הן יסורין של אהבה שנאמר כי את אשר וגו׳ וק״ל: שנאמר וה׳ חפץ וגו׳. דאין מלת חפץ קאי על החולי שחפץ להביא עליו החולי דמפי עליון לא תצא הרעות כמ״ש כי לא אחפוץ במות המת וגו׳ אלא דמלת חפץ קאי על האדם שה׳ חפץ בו הוא מדכאו ביסורין של אהבה כדי להרבות שכרו בעולם הבא כפירש״י לעיל אבל מתוך המקראות נראה לפרש הכי כדי לזכות הרבים שחטאו שיתכפרו ביסורי הצדיק כמו שכתב שם כל הענין מחולל מפשעינו וגו׳ ובחבורתו נרפא לנו וגו׳ ע״ש: ואמר יכול כו׳ מה אשם לדעת כו׳. כמו אשם נזיר אשם מצורע מה שאין כן חטאת שלא באה בשום מקום רק על השוגג בלא דעת: ואמר ולא עוד אלא שתלמודו כו׳. שנאמר וחפץ ה׳ וגו׳. שהיא חפץ ה׳ כמ״ש וכל חפציך לא ישוו בה וק״ל: שנאמר אשר לא הסיר וגו׳. דלפי פשוטו שנתקבלה תפלתי ולא הסירה ודחה אותה הקב״ה לא יתכן כינוי מאתי דמשמע דקאי נמי על תפלתי אלא מאתו בוי״ו וע״כ דרשו מאתי ממש שלא הסיר מאתי תפלתי ע״י חולי ויסורין שלא הייתי יכול להתפלל: אלו ואלו יסורין של אהבה כו׳. דבזה הפ׳ מפורש דבתרוייהו קמשתעי קרא דכתיב לעיל מיניה בטח על ה׳ בכל לבך וגו׳ דהיינו תפלה כמ״ש איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה ואל בינתך וגו׳ רפאות תהי לשרך וגו׳ הוא לימוד התורה ואח״כ אמר מוסר ה׳ וגו׳ כי את אשר יאהב וגו׳ כמפורש לעיל: ואמר אלא מה ת״ל ומתורתך תלמדנו. דמשמע שתלה הדבר בעון ביטול תורה דוקא וקאמר א״ת תלמדנו ולא איירי קרא כלל ביסורין של אהבה אלא ביסורין שממרקין עונותיו של אדם ותקרי תלמדינו דבר זה מק״ו משן ועין כו׳ ענינו דעבד כנעני מצד עונות אבותיו נשתעבד כמ״ש ויהי כנען עבד למו וע״י יסורין בשן ועין יוצא בהם לחירות למרק בו עון אבותיו ק״ו ביסורין של כל גופו שממרקין עונותיו של אדם ומסיק ומדמה לה לברית מלח שממתקת את הבשר דהיינו שנכנס בבשר ומוציא הדם ממנו וממתקת את הבשר כך היסורין נכנסין בבשר דאדם ומוציא ממנו רתיחת הדם המביאו לידי חטא עונותיו מתמרקין ממנו וק״ל: ג׳ מתנות טובות כו׳. בתורה כתיב כי לקח טוב נתתי לכם בא״י כתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך בעוה״ב כתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו׳ והוא מבואר תורה ניתנה ע״י יסורין כי תענוגי עוה״ז הם ביטול התורה כמ״ש כך היא דרכה של תורה פת כו׳ א״י נתנה ע״י יסורין הוא הוראה שלא נתנה הארץ לאכול פירותיה ולהתענג מרוב טובה כי יבא בזה לידי מרד בה׳ ח״ו כדמפורש בפרק זה בסוף הענין פן תאכל וגו׳ ורם לבבך ושכחת וגו׳. עוה״ב ניתן ע״י יסורין בעוה״ז לצדיק למרק עונותיו כדי שיקבל שכרו משלם לעוה״ב והיינו דרך חיים לעוה״ב ע״י תוכחת מוסר שבעוה״ז וע״ז כוונו לומר בבהמ״ז ברית ותורה וארץ וחיים ומלכות בית דוד כו׳ כמ״ש בפרק שלשה שאכלו שהוא הוראה שלא ירבה אדם בתענוגי מאכל אך שיאכל כדי שביעה ויזכור ברית דהוא רמז ליסורין כדלעיל נאמר ברית ביסורין כו׳ ותורה וכן ארץ וכן חיים שבעוה״ב כל אלו ג׳ מתנות טובות לא נתנו אלא בברית ויסורין ועד״ז יש לפרש בפ׳ עקב זכר ג״פ עינוי ויסורין האחד כל המצוה וגו׳ והוא לימוד התורה ששקולה כנגד כל המצות וכתיב אח״כ למען ענותך לנסותך וגו׳ הב׳ א״י דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו וגו׳ וכתיב בתריה כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ וגו׳ הג׳ העוה״ב דכתיב בסוף הענין למען ענותך וגו׳ להיטבך באחריתך:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush